תרגע, הגעת

נו, מתי מגיעים?

התרגול: תרגע, כבר הגעת

מאת: ריק הנסון

מתוך המגזין מתנות קטנות של אריק פלד – פסיכולוג

 

למה? אנחנו מבלים כל כך הרבה מזמננו בניסיון להגיע למקום כלשהו.

חלק מזה בא מן הטבע הביולוגי שלנו. כדי לשרוד, בעלי חיים – כולל אותנו – צריכים להיות מכווני מטרה, בראיה אל העתיד.

זה בהחלט בריא לרדוף אחר מטרות בריאות, כמו לשלם את שכר הדירה בזמן, לגדל ילדים כמו שצריך, ריפוי כאב ישן, או שיפור החינוך.

אבל חשוב גם לראות איך התמקדות מוגזמת בעתיד – שאיפה אינסופית, הצלחה במשימה הבאה, טיפוס על ההר הבא – יכולה לבלבל ולהלחיץ.

המוח שלנו מבלבל אותנו:

  • הוא מעריך את ההנאה מהרווחים העתידיים וכאב מההפסדים העתידיים. (זה התפתח כדי להניע את אבותינו לרדוף אחר גזרים ולהתחמק ממקלות.)
  • הוא גורם לעתיד להיראות כמו הדבר האמיתי כאשר למעשה הוא לא קיים בפועל ולעולם לא יהיה. יש רק את עכשיו, באמת.
  • הוא ממזער את זכותו של הרגע הזה – כולל הרבה דברים שכבר נפתרו או הושלמו – כדי לשמור עלינו מפני האיום או ההזדמנות הבאה.

יתר על כן, המרדף לדבר הבא הוא מבלבל כי המוח נוטה להעביר צרכים שלא סופקו עוד מילדות אל ההווה, כגון להיות בטוח, ראוי, אטרקטיבי, מוצלח, או אהוב. כמיהה זו נוטלת לעצמה חיים משלה – גם לאחר שהנושאים המקוריים נפתרו במידה רבה או אף נפתרו במלואן. אז אנחנו כמו החמור המנסה להשיג גזר המונח לפניו על מוט: לא משנה כמה זמן נרדוף אותו, הוא תמיד לפנינו, ואף פעם לא נגיע אליו. לדוגמה, במשך שנים אני רדוף הישגיות מוגזמת בשל תחושות של חוסר עקביות; כמה הישגים אדם צריך כדי להרגיש כמו אדם ראוי? מתי נגיע לסוף?

אבל למעשה כבר הגעת.

איך? תכירו בעובדה הפשוטה שהגענו לכאן, למקום הזה, כאן ועכשיו, ברגע זה. זה לא יכול להיות מושלם. אבל חשבו על הדברים הרבים שעשיתם כדי להגיע לכאן. לכל הפחות, שרדתם את התיכון! נקטתם בצעדים רבים, פתרתם בעיות רבות, אתגרו אתכם במשימות ואתגרים רבים.

נחת. נחיתה. ברגע שאתה "נוחת", כמובן, החיים לא הסתיימו, כי ברגע הבא ינחות עליך משהו חדש. אבל כשנכנסתי לתחושה שהגעתי, אחרי שעברתי את קו הסיום של הרגע הזה, זה מרגיע, מאושר ומלא נחת. הידיעה שהגענו.

כדי להעמיק את תחושת הנחיתה, התחושה שכבר הגעת לאן שהיית צריך, עזור לעצמך להירגע ברגע זה. מדי פעם, אתה יכול לומר בשקט: אני מגיע. . . הגעתי. . נחתתי. . . .נחת.

צייר על הגוף שלך כדי לחזק את החוויה הזאת. תן לכל נשימה לנחות למודעות שלך: להגיע. . הגעתי. . נחתתי. . . נחת.

היה מודע לקיומך, יש לך מזון, קורת גג. כאשר אתה הולך, שים לב, עם כל צעד, הגעת למקום אחר. תרגיש את היד שלך מגיעה לכוס, את החיוך של חבר שנחת בלב שלך. כל דבר שמגיע. שנוחת.

האם אתה יכול לקבל את העובדה כי הגעת למקום זה המכיל מטרות שלא התגשמו וצרכים שלא סופקו? זאת עדיין הגעה.

במובן העמוק ביותר, נסה לחשוב על העובדה כי כל רגע מגיע להשלים את עצמו. כל גל נוחת על החוף של עכשיו כדי להשלים את עצמו.

אני מגיע. . . הגעתי. . נחתתי. . . .נחת.

אבהיאנגה – עיסוי איורוודי מרגיע

אחת הדרכים הטובות להרגע ולאפשר לגוף לרפא את עצמו היא עיסוי אבהיאנגה ("היד האוהבת" או "היד המשמנת"). הטיפול יהיה מיטבי כאשר הוא נעשה על ידי איש מקצוע מתאים, אבל גם עיסוי ע"י אדם קרוב, או אפילו עיסוי עצמי, ישיגו תוצאות טובות. עיסוי על ידי בן/בת הזוג יכול לעודד את הפרשת הורמון האהבה אוקסיטוצין, דבר שעוזר מאד בשחרור הסטרס. בפוסט זה אסביר איך עושים עיסוי עצמי; מהם יתרונות הטיפול; באילו מצבים לא כדאי לבצע אותו; יתרונות שמן השומשום, השמן המקובל (אך לא היחיד) לעיסוי.

עיסוי אבהיאנגה יכול לעזור במגוון בעיות:
* מתח וחרדה
* יתר לחץ דם
* חסך בולט במגע או בתשומת לב
* Insomania (הפרעות שינה) ושינה שטחית
* דאגנות יתר
* אי שקט או 'רגיזות'
* מופנות וסגירות
* שרירים תפוסים, כאבי שרירים, כאבי גב
* כאבי מפרקים, דלקת פרקים (ראומטיזם)

באופן מסורתי העיסוי נעשה בשמן שומשום. שמן השומשום הוא בעל חלקיקים קטנים,
דבר שמאפשר לו חדירות גבוהה. הוא בעל איכות מחממת ונחשב למוריד ואטה יעיל מאד,
מעורר את רקמות העור ליצירת נוגדנים ומעודד את מערכת החיסון,
מכיל חומרים אנטיאוקסידנטיים (נוגדי חימצון),
מאזן את חילוף החומרים בעור ובגוף כולו, טוב לשיער,
ולפי ספרי האיור-ודה העתיקים מביא לאריכות ימים.

אין לעשות עיסוי עצמאי במקרים הבאים:
כאשר מרגישים לא טוב
כאשר תשושים לאחר מחלה
כשיש תאבון חלש או עיכול חלש
באזורים שבהם יש אדמומיות, דלקות או פצעים

רצוי להשתמש בשמן שומשום איכותי ,שנוצר בכבישה קרה.
שמן חם ונעים ישמש למגע בגוף, שמן קריר יותר ונעים ישמש למגע בפנים ובראש.
יש להזהר לא לשפוך שמן לעיניים! אם חלילה השמן נוגע בעיניים, יש לשטוף אותן היטב ובמקרה הצורך לפנות לקבלת טיפול רפואי.

על העיסוי להתבצע בתנועות רכות, מרגיעות ואיטיות.
יש למרוח על כל הגוף כיסוי עדין של שמן, כך שהעור לא יהיה יבש אלא חלק.
באזורי החיבור (המפרקים) ובאזורים עדינים כמו בטן וחזה יש לשמן היטב, בתנועות סיבוביות.
באזורים של עצמות ישרות, כמו השוקיים והאמות, יש לשמן בתנועות ישרות, של סחיטה החוצה לכיוון האצבעות. תנועות העיסוי צריכות לזרום ואפשר לאלתר.
להלן מספר המלצות לאזורים שונים:

ראש:
למרוח בעדינות שמן בקרקפת
תנועות לצדי הראש (רקות) – קדימה ואחורה
תנועות קדימה ואחורה לאורך הראש
סיבובי ידיים עם כיוון השעון על הראש
(שוב) תנועות לצידי הראש (רקות) – קדימה ואחורה

אוזניים:
למרוח את האוזניים בשמן
“סוויפים" (ליטוף בעל נוכחות, באצבעות צמודות) לאורך קצות האוזן
תנועות עיסוי לאורך האוזן
עיסוי התעלות החיצוניות ו"סוויפים" לסיום

פנים:
"סוויפים" על כל הפנים
מצח – אגודלים למעלה ולמטה (אחד למעלה ושני למטה ומתחלף)
עם שורשי כפות הידיים עיסוי לרקות, ומבלי להרים את הידיים מהפנים לעסות את הלחיים,
עד שבסוף שורשי כפות הידיים נפגשים בסנטר
עיסוי סנטר עם האצבעות
מריחת "שפם" החוצה
עיסוי "קמטי חיוך" למעלה ולמטה
מריחת האף
עיסוי לאורך ארובות העיניים – חזק (לצדדים למעלה), חלש (לצדדים למטה), חזק (פנימה למטה מהעיניים), חלש (למעלה לאורך האף)
"סוויפים" על כל הפנים

עיסוי צוואר ועורף

כתפיים:
לצדדים (ימינה ושמאלה), בחיבור עם הזרועות – מעגלים החוצה
1/3 גב עליון ושכמות – עיסוי חופשי

ידיים:
עיסוי החיבורים במעגלים, לאורך העצם קדימה ואחורה – פעמיים
עיסוי כף היד וסחיטה עדינה של אצבעות החוצה

חזה:
מעגלים מתחילים מלמעלה, קודם מעגלים החוצה ואח"כ פנימה
עושים 2 מעגלים קטנים ולאחר מכן מעגל גדול שמעסה את כל כלוב הריאות

בטן:
עיסוי מעגלי מהבטן התחתונה למעלה לצד ימין, שמאלה, למטה וימינה
מסיימים בנקודת ההתחלה. חוזרים מספר פעמים ואז מעסים את צדי הבטן

גב תחתון:
עיסוי מעגלי ומה שאפשר לעסות בשאר הגב

רגליים:
כמו בידיים

כפות רגליים:
עיסוי קדימה ואחורה של חיבור כף הרגל מקדימה
סחיטה של עקב אכילס
סחיטה של הקרסול
עיסוי צדי הרגל קדימה ואחורה
"קראטה" (הצבת כף היד במאונך לכך הרגל בצדה התחתון, כך שהחלק הצר, שיורד מהזרת, פונה לכיוון כף הרגל) לצד הפנימי, לתחתית הכף, לצד החיצוני וחזרה
הצבת אצבעות הידיים בשני צדי הכף, ועיסוי הצד העליון והצד התחתון (בין חיבורי העצמות) בו זמנית
עיסוי האצבעות וביניהן
שפשוף חיבורי האצבעות מהחלק העליון והחלק התחתון של כך הרגל
סחיטה עדינה של האצבעות
סיבובי ידיים על כל כף רגל וסחיטת כף הרגל

חשוב לזרום עם העיסוי ולעבור בצורה חלקה מאזור לאזור, מומלץ לאלתר.

מידע נוסף וסרטון הדגמה תוכלו לראות בלחיצה על הקישור.

דחיינות, קשיי ריכוז וסטרס

מהי דחיינות?

דחיינות היא המנעות מפעולה או מטלה שאנחנו רוצים או צריכים לבצע בזמן רצוי, ומתבטאת בסיום הפעולה או הפעולה בזמן (דדלין – deadline) מאוחר יותר מהרצוי.

הדחיינות קיימת בחיים האישיים, במשפחה ובעבודה, ונפוצה מאוד בתחום הלימודים והאקדמיה. מה שמאפיין הוא אותה הוא שתמיד יש לנו תירוץ טוב להצדיק את הדחייה. היא יכולה לנבוע ממצב פיזיולוגי אך ברוב המקרים היא תוצאה של מצב רגשי, פסיכולוגי.

דוגמאות למצבי דחיינות: הבית מלוכלך ואני בוחר לראות סרט במחשב, אני מתחיל ללמוד לבגרות בהיסטוריה יום לפני הבחינה. משפטים נפוצים בסיטואציות של דחיינות: "אני לא במוד לצאת לחדר כושר", "ממחר דיאטה". 

האם הדחיינות היא משהו רע?

לא בהכרח, לפעמיים המידע שמצוי בידנו הוא חלקי מדי ופעולה מיידית עלולה להיות מזיקה. כאשר אנחנו עצבניים או כועסים אנחנו נוטים לפעול בצורה שנתחרט אליה בעתיד. יחד עם זאת, ברוב המקרים הדחיינות היא "משהו רע" מכיוון שהיא גורמת לנו לפעול ברגע האחרון (או אפילו "ברגע שאחרי הרגע האחרון", כלומר מאוחר מדיי), לעתים קרובות תחת סטרס.

תוצאות הדחיינות

הדחיינות בחיינו עלולה לגרום לסטרס. חלק מאתנו, הדחיינים, כאשר אנחנו קרובים למועד המתוכנן של סיום הפעולה / המטלה אנחנו חוששים שלא נספיק, חושבים על תוצאות אי-העשייה בזמן או על כך שבכלל  שלא נספיק. אנחנו בסטרס, וזה המניע להתחלת המשימה.

הסטרס, במידה ואינו מנוהל נכון, עלול לגרום לפגיעה בריכוז ולעשיית המטלה בצורה לא מיטבית או אפילו גרועה.

הדחיינות עלולה לייצור הערכה עצמית נמוכה או הערכה נמוכה מצד הסביבה. החברה – מעסיקים, קולגות, חברים ומשפחה – יהססו לסמוך על הדחיין/ית שאכן יבצעו מטלה חשובה, דבר שיכול להתבטא בחוסר קידום בקריירה, לדוגמה.

פעמים רבות הדחיינים מפתחים פחדים או חרדות מפני מטלות שונות, ובמקרים קיצוניים עלולים לפתח אפילו דכאון. המצב הזה נפוץ במיוחד באקדמיה: בשנת 1992 מצאו ש 52% מהסטודנטים זקוקים לעזרה כלשהי, אינטנסיבית יותר או פחות, כדי להתמודד עם דחיינות.

תוצאה נוספת של הדחיינות היא אי יכולת להעריך נכונה את הזמן הנחוץ לביצוע המטלה.

מהן הסיבות לדחיינות?

לפחות חלק מהתוצאות של דחיינות הן גם הסיבות לדחיינות. אנשים רבים נוטים לדחות מטלות שהם לא אוהבים; שמעוררות בהם פחדים; שקשה לבצען או שיש קושי בריכוז בעת ביצוען; או מטלות שהם מרגישים שהם לא טובים בהן מספיק.

אנשים פרפקציוניסטים, שמחפשים מושלמות, מפחדים שביצועיהם לא יהיו טובים מספיק. סיבות נוספות הן:

א. ריבוי משימות – אנשים שלוקחים יותר מדי על עצמם יגיעו למצב שבו הם צריכים לדחות מטלות.

ב. חוסר מוטיבציה או משמעת – כאשר יש משימות שנראות לנו משעממות או לא מעניינות מספיק, יש נטייה להעדיף לעשות משהו כייפי יותר. במידה ויש מספיק משמעת עצמית עדיין ניתן לבצע את המשימה הנחוצה.

ג. תעדוף לקוי של משימות עלול לגרום לדחייה בביצוע.

ד. בעיות פיזיולוגיות – פגיעה מסויימת בתפקודי המוח עלולה לגרום לדחיות.

איך מטפלים בדחיינות?

  1. חשיבה חיובית ומודעות – חשבו מדוע אתם דוחים את המשימה וטפלו בסיבה.
  2. למדו להגיד לא – כדי לא להגיע למצב שבו יש לכם יותר מדי משימות.
  3. סווגו את המשימות לפי סדר חשיבותן ולפי הדחיפות שלהן.
  4. דעו מתי עליכם לסיים כל משימה. במידה והיא מורכבת, פרקו אותה לשלבים וספרו את זמן מהסיום להתחלה, תוך שאתם לוקחים מקדם ביטחון מתאים. טווח בטחון ריאלי הוא 30%. בכל יום קבעו פרקי זמן סבירים לעבודה וגם פרקי זמן מתאימים להרפייה ולכייף.
  5. מלאו את יומנכם בהתאם לסעיפים 3-4.
  6. בצעו את המשימות ללא דיחוי. בעצם העובדה שתתחילו במשימה תקבלו תחושה טובה, שתאפשר לכם להמשיך לפעול. תנו 100% מעצמכם בביצוע המטלה.

יוגה עוזרת מאוד בשיפור הריכוז, ובפוסטים הבאים ארחיב על הטכניקות הבאות:

טרטאק – תרגיל יוגי של התבוננות בנר, טוב לעיניים ומשפר ריכוז. מסתכלים על נר דולק עד שהעיניים דומעות או צורבות וקשה להביט. עוצמים את העיניים ומעלים את תמונת הנר בזכרון. כשהתמונה מתפוגגת פוקחים שוב את העיניים, מביטים עד שכואב ושוב עוצמים – מספר פעמים.

נשימת נחיריים מתחלפת – נשימה מרגיעה, מאזנת בין ההמיספרות של המוח, תורמת לריכוז. זוהי נשימה איטית, ריתמית ונעימה: שאיפה דרך נחיר שמאל. נשיפה ארוכה יותר דרך נחיר ימין. שאיפה דרך נחיר ימין ונשימה ארוכה יותר דרך נחיר שמאל. מומלץ לבצע עד 10 מחזורים, ולסיים בנשיפה דרך נחיר שמאל.

מדיטציה – ישיבה זקופה רפויה, עם טכניקת מיקוד ונשימה. אקדיש לזה פוסט מיוחד.

פומדורו pomodoro

בשיטה זאת נתקלתי בקורס חינמי ב Coursera, ששמו Learning How to Learn. השיטה עוזרת גם בריכוז וגם בטיפול בדחיינות.

הרעיון הוא לבצע את הלימוד, המטלה או תת המטלה בפרקי זמן של כ – 25 דקות. במידה ויש קושי רב בריכוז אפשר לקצר זמן זה. בין החלקים שבהם מתרכזים לוקחים הפסקות קצרות (ראו בהמשך), ואחת לארבע הפסקות קצרות לוקחים הפסקה ארוכה יותר. בהפסקות מתגמלים את עצמנו.

ההפוגות הללו עוזרות לנוח ולייצור ריכוז רב יותר, וגם משמשות כתגמול, מה שמשפר את הביצועים וגם עוזר נגד הדחיינות.

השלבים:

  1. בחירה משימה או תת משימה לביצוע
  2. הקדשה של 25 דקות לביצוע – בעזרת שעון מעורר, תוכנת פומודרו בטלפון הנייד או מכשיר פומודורו (ראו בהמשך).
  3. עובדים עד שהזמן נגמר.
  4. עושים הפסקה של 3-5 דקות. כל הפסקה רביעית היא ארוכה יותר, בת 15-30 דקות. זמן זה הוא מצויין למתוח שרירים ולהרפות.
  5. בסיום המשימה נעבור למשימה הבאה שתכננו.

חשוב מאד לסיים את ההפסקות ולא לדלג עליהן. יש תוכנות לטלפון הנייד שמאפשרות לנהל את התהליך הזה בחינם, כך שלא תצטרכו לעקוב באיזו הפסקה אתם או כמה זמן נותר בה, למשל.

תוכלו לקרוא עוד על השיטה ב – wikipedia. לקנייה, לחצו על תמונת הספר המסביר על השיטה:


במידה ואתם רוצים לרכוש מוצר פיזי נחמד מאוד (אם כי כמה מהדעות עליו חלוקות) לחצו על המוצר למטה:

ממצאים חדשים על סטרס

תקצירו של הסרטון:

במשך שנים הפסיכולוגית קלי מק'גוניגל אמרה למטופלים שהסטרס, המתח, עושה אותם חולים. מחקר שנחשפה אליו שינה את דעתה. המחקר עקב אחרי עשרות אלפי מבוגרים בארה"ב במשך כשמונה שנים, ובתחילתו נשאלו הנבדקים: "האם מתח מזיק לבריאותכם?". במהלך שנות המחקר ראו החוקרים באופן מובהק שיותר אנשים שחוו סטרס והאמינו שהוא מזיק להם מתו, מאשר אלו שלא האמינו בכך. למעשה בקבוצה שלא האמינו שסטרס מזיק לבריאות אפילו מתו פחות מאלו שהיו נתונים תחת סטרס נמוך.

מק'גוניגל הגיעה למסקנה ש"כשאתם משנים את דעתכם בנוגע למתחאתם יכולים לשנות את תגובת הגוף למתח".

במחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד, לפני שחלק ממשתתפי המחקר נכנסו למבחן "מלחיץ", נאמר להם שסימני סטרס מועילים להם: "דפיקות הלב מכינות אתכם לפעולהאם אתם מתנשמים, זו לא בעיהזה מזרים יותר חמצן למוח". משתתפי המחקר שלהם נאמר זאת היו הרבה יותר רגועים, פחות חרדים ויותר בטוחים בעצמם. הממצא המפליא היה תגובת הגוף לסטרס: במצב סטרס רגיל הלב פועם חזק יותר ומהיר יותר וכלי הדם מכווצים יותר, מה שגורם בסטרס כרוני למחלות לב, ואילו אצל משתתפי המחקר כלי הדם נשארו רפויים למרות שהלב פעם חזק יותר ומהיר יותר. זהו מצב בריא של כלי הדם.

מכך הוסקשיש חשיבות לאופן שבו חושבים על מתח.

בפעם הבאה שבה לבכם יהלום מרוב מתחהזכרו בתקציר זה וחשבו לעצמכם: "ככה הגוף שלי עוזר לי להיערך לקראת האתגר הזה". אם תסתכלו כך על לחץגופכם יאמין לכם ותגובת הלחץ שלכם תהיה בריאה יותר.

עוד משהו שלא הוערך הוא שהסטרס, הלחץ, עושה אותנו יותר חברותיים. בעת סטרס מופרש הורמון אוקסיטוצין. זהו הורמון שמכונה גם "הורמון החיבוקים", משום שהוא מופרש בעת שמתחבקים. מה שמיוחד בהורמון הזה הוא שהוא מכוון את המוח לאינסטינקטים החברתיים שלוהוא מכוון אותנו לעשות דברים שמחזקים יחסים קרוביםהאוקסיטוצין גורם לחשוק במגע גופני עם ידידים ובני משפחהמגביר את ההזדהות הרגשית ואת נכונותנו לעזור לאנשים שחשובים לנו ולתמוך בהםתגובת הסטרס מניעה אותנו לחפש תמיכהתגובת הלחץ הביולוגית שלנו דוחקת בנו לספר למישהו איך אנחנו מרגישיםבמקום "לשמור בבטן". היא באה להבטיח שנשים לב כשמישהו בחיינו נתון במצוקהכדי שנוכל לתמוך איש ברעהוכשאנו חווים קושיי בחייםתגובת הלחץ מבקשת להבטיח שנהיה מוקפים באנשים שדואגים לנו.

האוקסיטוצין בגוף מגן על מערכת כליהדם מפני השפעות הלחץזהו גורם אנטידלקתי טבעיהוא גם עוזר לכלי הדם שלנו להישאר רפויים בזמן מתחההשפעה על הלב היא הכי מגניבההלב מצויד בקולטנים עבור הורמון זהוהאוקסיטוצין עוזר לתאי הלב להתחדש ולהחלים מנזקי הסטרסהורמון הלחץ הזה מחזק את הלב.

מחקר מדהים אחרון שמוצג בסרטון עקב אחרי 1,000 מבוגרים בארה"בבין הגילים 34 עד 93, והוא החל עם השאלה "כמה סטרס חווית בשנה האחרונה?" וגם "כמה זמן הקדשת עלמנת לעזור לחברים, לשכניםלאנשים בקהילתך?". בנוסף בדקוו החוקרים רשומות ציבוריות במשך 5 השנים שלאחר השאלון כדי לדעת מי מהנבדקים מת.

הבשורות הרעותכל חוויית מתח רציניתכמו קשיים כלכליים או משבר משפחתיהגבירה את הסיכון למות ב-30%. אבל זה לא היה כך לגבי כולםאנשים שהקדישו זמן לדאגה לאחרים לא הפגינו שום עליה בתמותה עקב מתח. אפסהדאגה יצרה עמידותשוב אנו רואים שההשפעות המזיקות של המתח על בריאותנו אינן בלתינמנעותהאופן שבו אתם חושבים והאופן שבו אתם פועלים עשויים לשנות את חוויית הלחץ שלכםוכשאתם בוחרים ליצור קשר עם אחרים הנתונים בלחץבכוחכם לחולל עמידותאמנם לא בהכרח נחפש אחר חוויות מלחיצות בחיינואבל הנתונים המדעיים האלה הקנו לנו הערכה חדשה לגמרי לגבי המתחהמתח נותן לנו גישה אל לבנו – הלב הרחום שמוצא חדווה ומשמעות בקשר עם אחריםהלב הממשי וההולם שלנושעובד כה קשה כדי להעניק לנו כוח ומרץכשאנו בוחרים לראות כך את המתחאנחנו לא רק מתמודדים טוב יותר עם המתחאלא גם מצהירים שיש לנו אמון בעצמנושנצליח להתמודד עם אתגרי החייםושאנחנו זוכרים שאנו לא חייבים להתייצב מולם לבדנו.

בראיון בסוף הסרטון, הפסיכולוגית קלי מק'גוניגל טוענת שהרדיפה אחר משמעות טובה יותר לבריאות מאשר הנסיון להימנע מחוסרנוחותהדרך הטובה ביותר לקבל החלטות היא ללכת בעקבות מה שנותן משמעות לחייך ולהאמין שתצליח להתמודד עם הלחצים שיבואו.