האם אתה עושה יותר מדי?
מאת: ריק הנסון
מתוך המגזין מתנות קטנות של אריק פלד – פסיכולוג
למה?
אולי ראיתם את הסרט הישן של מיקי מאוס, שבו הוא עובד על מסוע במפעל. הוא צריך להתמודד עם יותר ויותר משימות, והוא מסתבך יותר ויותר ככל שמנסה לעמוד בקצב ולעמוד בהן.
האם אי פעם הרגשת ככה? חשוב על הכלים, המיילים, המפגשים, הנסיעות, השיחות החוזרות, הכביסה שמחכה לקיפול, הילדים שצריך להשכיב, עימותים עם חברים, הסידורים שטרם הספקת לעשות וכו'. רוב המשימות של אדם, אפילו כולן, יכולות להיות פשוט יותר מדי עבורו, אפילו אם הכוונה היא טובה. גם אני נפלתי בזה.
לא משנה כמה התאמצת וניסית להספיק, אתה עדיין הולך למיטה בסופו של יום בתחושה של תסכול וביקורת עצמית על שלא עשית יותר. בינתיים, הורמוני מתח בגוף שלך משתוללים בגלל כל המולטי-טאסקינג הזה, הניסיון להספיק, תחושת הלחץ, ואלו למעשה אותם הורמונים ואותם מנגנונים במוח שעזרו לאבות אבותינו לברוח מאריות! ומלבד זאת, קיימת מתוך כל העניין תחושה שאתה כבול למשימות מחייבות.
אז מה לעשות?
איך?
קח על עצמך פחות משימות
כמובן, זה טוב לעשות מאמץ, לעמוד במטרות שלך. אתה מכבד את ההתחייבויות שלך. ומתוך כך לפעמים גם דברים חדשים באים – חלקם נפלאים, וחלקם פחות – כי הם דורשים הרבה עבודה, כמו לעשות ילדים, לסיים תואר, לפתוח עסק, או לעבור מחלה לא צפויה וחמורה.
אבל כאשר אתה כן יכול – וזה משהו שהפך לחשוב מאוד בשבילי בזמן האחרון – נסה להיות זהיר בהוספת משימות חדשות, הפעל שיקול דעת. תן לעצמך זמן לחשוב. נסה להיות באמת ממש ברור עם עצמך לגבי כל הדברים הקטנים שיבואו עם חובה נוספת זו, כולל דברים חדשים שתצטרך לחשוב עליהם או שיקחו ממך עוד זמן.האם הגמול של המחויבות החדשה באמת שווה את העלויות האלה?
אל תהיה מהופנט על ידי הגמול של הדבר החדש. חוכמה היא בחירה באושר גדול יותר על פני פחות אושר. לפעמים אתה צריך לוותר על גמול נמוך יותר של הדבר החדש עבור גמול גדול יותר של פינוי מקום בחייך.
שים גדר מסביב לעשייה
בצעירותי עבדתי זמן קצר בבית-חרושת והעמסתי קופסאות של משקאות קלים על משטחים למשאיות. זאת היתה עבודה פיזית קשה, אבל בסוף המשמרת, כשהיינו מעבירים כרטיס ויוצאים – איזו הקלה. באופן דומה, נסה להגדיר זמן בכל יום, בו אתה באמת לא עושה יותר: לא עוד הודעות דוא"ל, לא עוד עבודות בית, לא עוד פרויקטים. עשית מאמץ היום, עשית מה שאתה יכול, ועכשיו החתמת כרטיס וסיימת.
גישה דומה נאמרת במשפט, "תחילה שים את הסלעים הגדולים בדלי שלך." במילים אחרות, סמן וי קודם על המשימות הגדולות, המסובכות והדחופות יותר. נסה לבטל או לדחות פגישה אחת כדי לפנות זמן לריצה או התעמלות בבית, משהו למען עצמך. אם אתה חובב מדיטציה או תפילה בבוקר, נסה להגיע למיטה חצי שעה קודם לכן, כך שתוכל לקום חצי שעה קודם לכן לעשות את התרגול או התפילה. דמיינו מבט אחורה על החיים שלכם: האם זה באמת משנה אם הספקת לעמוד בכל משימות היום יום או האם אם עשית את כל מה שהיה לך באמת חשוב?
להעביר את היחסים שלך למשימות
לפעמים, במיוחד בתרבות המערב של ימינו, אנו מקדשים עשייה הרבה מעבר לחשיבותה הריאלית. התמכרנו ל"לעשות". התמכרנו למחיקת שורות ב"טו דו ליסט" שלנו.
נסה לחוש בתחושת ה"חובה" כשזה נוגע לעמידה במשימות. נסה לחזור שוב ושוב לתחושה של בחירה, שאתה למעשה בוחר לעשות את המשימה, לא מונע אליה מתוך חובה. הזכר לעצמך – כאשר זה נכון – כי אתה בעצם לא חייב לעשות משימה מסוימת. נסה להרגיע כל תחושה של דחף או דחיפות. האט קצת. ראה כיצד תשומת הלב שלך מצמצמת את הדבר הבא ברשימה ואת זה שאחריו. נסה להישאר מודע לתמונה הגדולה, שהדברים בכללותם בסדר, שהמשימה הספציפית הזאת לפניך היא רק אריח קטן בפסיפס ענקי. זה לא שווה להיות מתוח או אינטנסיבי בגללה.
כאשר אתה מסיים משימה, קח רגע כדי להכיר בה. תן תחושה נאותה של השלמה וסיפוק לפני שאתה ממהר אל הדבר הבא. זכור את הדרכים שבהן משימה ארצית קשורה לדברים גדולים יותר. החלפת חיתול קשורה באהבת הילד שלך; נהיגה לעבודה קשורה בלכלכל את עצמך ואת יקיריך.
להכיר בכך כשמשימות "ריקות"
אתה מוזמן לנסות משהו שאני חוקר לאחרונה. היה מודע לחוויה של ביצוע משימה – המראות והקולות והרגשות תוך כדי שטיפת כלים, נניח – ואז שים לב איך החוויה מורכבת מחלקים רבים המשתנים כל הזמן ומתמזגים זה בזה. התחושות והתמונות של הצלחת הם חסרי משמעות; אתה לא יכול להחזיק בהם. רק בחוויה שלך.
כאשר אתה מסתכל על משימה באופן כזה – לא כל כך כמו דברים שקורים "שם בחוץ" אלא כמו חוויות שקורות "כאן ועכשיו" -אתה מרגיש חופשי יותר בפנים, קשור פחות למשימות, ורגוע יותר ופתוח. כאשר הן נראות ריקות – לא חסרות משמעות ולא בלתי קיימות, אך לא ממשיות והרות גורל – ההנאות הצפויות של ביצוע דברים אינן מחייבות, והכאבים הצפויים של אי-ביצוע אינם מדאיגים. אתה עדיין עושה הרבה, אבל בצורה יותר שלווה.