7 דרכים לטיפול בסטרס שנובע מחרדה

חרדה היא דרגה של פחד, שבו האדם מתנהג בצורה לא יעילה ובמקרים רבים איכות חייו נפגעת. במצב של איום על החיים, מערכת הסטרס מופעלת ואחד מביטוי הרגש הנפוצים שלה זהו הפחד.

בפוסט זה אצטט 7 צעדים לטיפול בחרדה מאת ד"ר אנדרס קוניצ'זקי, פסיכולוג קליני ורפואי מהמגמה לפסיכולוגיה רפואית במכללה האקדמית תל אביב יפו, שהופיעו בעיתון ידיעות אחרונות. לכך אוסיף הערות שלי שיופיעו מתחת לציטוט, ובתחילתן המילה הערה.

1. קרקוע. מצבי חירום גורמים לרבים להתכנס לתוך עולם פנימי של מחשבות, פנטזיות, רגשות וכד'. לכן, חשוב לחבר את האדם למציאות העכשווית, לקרקע אותו, וניתן לעשות זאת באמצעות תרגילים המתמקדים בחושים: לקחת קוביית שוקולד ולהתמקד בטעם שהיא מעוררת; למצוא אזור בגוף שמרגיש נינוח, להתחבר אל התחושה שקיימת בו ולאפשר לה לגדול; לתאר את הדברים שאנחנו רואים סביבנו בחדר בצורה מילולית ("אני רואה כיסא, ולידו שולחן ועליו מפה").

הערה: בתירגולי היוגה והמיינדפולנס יש דגש על כאן ועכשיו, על מודעות לנשימה ולתחושות הגוף, דבר שנותן הן פרספקטיבה רחבה יותר והן יכולת לנהל סטרס או להשרות רוגע. זוהי מיומנות נרכשת שכדאי לתרגל אותה גם במצב רוגע. מודעות לגוף ולנשימה איפשרו לי להתאזן במצב של סטרס מספר פעמים בחיים.

2. ויסות. לוקחים נשימות סרעפתיות עמוקות ואיטיות, שיוצרות איזון במערכת העצבים. תרגיל אפשרי אחד הוא "אף, בלון, ספגטי ונר": מכניסים אוויר דרך האף אל הבטן, מנפחים אותה כמו בלון, לאחר מכן מקפידים שהכתפיים והגוף כולו יהיו רפויים כמו ספגטי, ולבסוף מוציאים אוויר מהפה, כאילו שאנחנו מכבים נר שנמצא במרחק. תרגיל נוסף הוא "ארבע על ארבע": מכניסים אוויר דרך האף תוך כדי ספירה עד ארבע, לאחר מכן עוצרים וסופרים שוב עד ארבע, מוציאים את האוויר ששמרנו תוך ספירה עד ארבע, ולאחר מכן עוצרים. ניתן לחזור על התרגיל מספר פעמים.

הערה: הנשימה היא כלי חזק מאד, שידוע ביוגה בתור זה שמאפשר להשפיע על הרגש או המחשבות. הפוסט המפרט על הנשימה מופיע כאן.

3. פעולה. בדרך כלל במצבי משבר יש נטייה להיכנס לעמדה פאסיבית שמגבירה את חוסר האונים. חשוב לקחת עמדה אקטיבית ולהיכנס לפעולה, על מנת להחזיר את תחושת השליטה. למשל, להתקשר לקרובי משפחה וחברים ולבדוק מי צריך עזרה, ואיך כולם מרגישים.

4 חשיבה. במצבי משבר החשיבה נוטה להיות מעורפלת ומבולבלת, ולכן חשוב לתת לאדם נרטיב ברור ועקבי שאותו הוא יוכל לספר לעצמו. לדוגמה, אם הייתה כרגע נפילת טיל שמאוד הלחיצה אותך, זה יצר אצלך תגובת חרדה: הלב דופק מהר, וקשה לך לחשוב. במקרה כזה, כדאי לחזור על מספר משפטים קצרים וקליטים כגון "אתה מגיב בצורה נורמלית למצב לא נורמלי", וזאת על מנת לנרמל את התגובה ולתת לה לגיטימציה.

הערה: בנוסף, ידוע שטיפוח גישה חיובית לחיים והודיה על מה שיש יכולות לתרום רבות בהתמודדות. לקריאה נוספת על חשיבה חיובית לחצו על "חשיבה חיובית".

5. רשת. כדי שהאדם לא ירגיש לבד, חשוב שהוא ירשת את עצמו. ניתן לעשות זאת באמצעות יצירת קשר עם קרובי משפחה, חברים וקולגות או דרך כניסה לקבוצות ברשתות חברתיות ובווטסאפ.

הערה: מחקרים מראים, כי אנשים שמתקשרים עם אנשים אחרים ומשתפים לגבי מצבם, בין אם הם קרובי משפחה ובין אם לא, התמודדותם עם סטרס יעילה וטובה יותר.

6. משאבים. חלק מהמשאבים שיש לאדם הם משברים קודמים שעבר. לעיתים הוא לא זוכר אותם כמשברים ולכן אינו מתייחס אליהם כך, אבל זה לא מונע מהצורך לעמוד על מאפייניהם ולהבין איך הוא התמודד עימם ומה הוא למד מהם. האם הוא התמודד בעבר עם סיטואציות דומות למצב הביטחוני הנוכחי? אם כן, באלו דרכים הוא השתמש? מה עזר לו? מכאן אפשר למצוא פתרונות להתמודדות עם המצב העכשווי. ננסה לעזור לאדם שנמצא במשבר, לזהות את כוחותיו הפנימיים (אינטליגנציה, השכלה, הומור, כוח פיזי, ניסיון חיים, אופטימיות, תקווה, אמונה) ואת האנשים שיכולים לעזור לו (חברים, בני משפחה, יועצים, עובדי רווחה). כל אלה הם המשאבים שלו. גם אם הפתרון אינו נראה קל או קרוב, הרי שהוא תהליכי, ובהמשך דברים ישתנו בסיטואציית חייו של המטופל ובדרך שבה הוא רואה את הדברים. חשוב לשדר אופטימיות, אבל שתהיה ריאלית.

7. התקשרות. מפעילים את המערכת החברתית דרך הדמיון: עוצמים את העיניים, מדמיינים דמות בחיינו שמאוד אוהבת אותנו, מתבוננים בעיניים של אותה דמות, נוגעים בה, מאפשרים לעצמנו להרגיש עטופים באהבה ובקבלה ללא תנאי ונותנים להרגשה הזו לגדול ולהתעצם.

אזהרה

המידע שמופיע באתר הוא לא תחליף לייעוץ או לפנייה לאיש מקצוע מתאים, כגון פסיכולוג.ית או עובד.ת סוציאלי.ת. סטרס אקוטי או כרוני דורש התייחסות של איש מקצוע ואין להזניח את הטיפול בבעיה.

נשימה והרפייה של סטרס

חשיבות הנשימה

בספר בראשית, פרק ב, מתוארת בריאת האדם: "עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". נשמה ונשימה הן מאותו השורש. האף הוא איבר הנשימה הראשי, המשמש לניקוי האויר, לחלוחו וחימומו. האויר חיוני לנשימה, ומכאן הקשר בין הנשימה לחיים.

גם לפי תורות המזרח הרחוק, ביניהן תורות הלחימה, יש קשר הדוק בין הנשימה לחיים או לכוח החיים. בעזרת טכניקות נשימה ומודעות אפשר לשלוט בכוח החיים ולגייס כוח פיזי.

באירוודה, תורת הרפואה ההודית העתיקה ביותר בעולם, יש הנחיות רפואיות לאי-הדחקה של צרכים טבעיים, דבר שמזכיר במידה מה את הנחיות הרמב"ם. הדחקה של צרכים טבעיים לאורך זמן עלולה ליצור בעיות רפואיות קשות. אחד האיזכורים שמופיע ב"צ'ארקה סמהיטה" (Charaka Samhita), מן הכתבים הראשיים של האירוודה, מתייחס להדחקה של נשימה לאחר מאמץ (יש רופאים שטוענים שמדובר בהדחקה של נשימה בכלל), וטוען שהסיבוכים שעלולים להיגרם מעצירת נשימה הם גידולים בבטן, מחלות לב, התעלפויות ובעיות בפרוסטטה.

מהי נשימה

נשימה היא שם כללי לתהליך ביולוגי, שבו נקלטים חומרים מהסביבה לשם הפקת אנרגיה. הנשימה מתחלקת לנשימה פיזיולגית – תהליך של חילוף גזים, שמתבצע בריאות – שבה יתמקד פוסט זה, ונשימה תאית, שבה מתרחש פירוק של מוליקולות עתירות באנרגיה.

כיצד הנשימה עובדת

אויר נכנס לריאות כאשר נפח בית החזה גדל ויוצר הפרש לחצים שלילי בין הנוזל שבין קרומי הצדר (pleura) לבין האויר החיצון. הפרש הלחצים גורם לריאות להתרחב ולאויר להיכנס לתוכן. את בית החזה מגדירות הצלעות והסרעפת, ולכן נפח בית החזה יכול להשתנות עקב תנועת צלעות או סרעפת. אויר יוצא מהריאות ללא מאמץ שרירי, כאשר בית החזה והריאות חוזרים לצורתם שלפני השאיפה הודות לאלסטיות שלהם. שרירי הסרעפת והשרירים הבין-צלעיים אחראים ליצירת הפרש הלחץ השלילי שגורם לכניסת האויר. (מתוך ויקיפדיה)

הנשימה היא אוטומטית למחצה, ללא מודעות: המוח שולט בנשימה על סמך המידע שחוזר מחיישנים אנטומיים באף, שמנטרים את כמות החמצן והפחמן הדו-חמצני. אנו יכולים לשאוף, לנשום או לעצור נשימה לפי רצוננו עד שהמוח רואה צורך להתערב ולהשתלט על הנשימה.

המחשה פשוטה של תהליך הנשימה
המחשה פשוטה של תהליך הנשימה (תמונה מתוך ויקיפדיה)

נשימה בעת סטרס

כאשר אנשים נמצאים במצב רגשי קשה, בהתקף פאניקה, בהתקף חרדה או בסטרס ממושך, תבנית הנשימה שלהם נוטה להשתנות. הנשימה הופכת להיות מהירה ורדודה יותר, פעמים רבות היא איננה עקבית או מתבטאת בנשימת חזה ולא בנשימה סרעפתית (בטנית). אנשים במצב רגשי לא פשוט מתלוננים לעתים קרובות על קושי בנשימה.

נשימה נכונה

סוואמי וישנו-דבננדה (Swami Vishnudevananda), אחד ממורי היוגה הראשונים שהפיצו את היוגה למערב, הצביע על כך שיש הרבה אנשים שלא נושמים נכון: נושמים לחזה ולא מפעילים את הסרעפת (נשימה סרעפתית). התופעה יכולה לנבוע מחיקוי של אנשים אחרים שלא נושמים נכון, או מאידיאל היופי של בטן שטוחה. אידיאל זה עלול לגרום למאמינים בו לא לנשום נשימה סרעפתית, היות שהסרעפת דוחפת את איברי הבטן למטה וגורמת לבטן לבלוט. בלימודי היוגה יש דגש על תרגול נשימה בטנית כחלק מרכזי מהנשימה היוגית, שאותה רצוי ללמוד בהנחיית מורה יוגה.

במפגש מורים ליוגה שהתקיים ב – 4.5.19 ביישוב מטע והתמקד בסטרס, דיברה דר' ורד אוליאב, רופאת משפחה ומורה ותיקה ליוגה, על התנסותה בבית-חולים לטיפול בנפש. שם, חלק חשוב מהטיפול בחולי חרדה ובאנשים עם סטרס היא נשימה סרעפתית (בטנית).

על מנת שננשום נכון בעת אירוע סטרס, יש לתרגל נשימה בטנית באופן יום-יומי, כך שנשימה בטנית תהפוך להרגל. מומלץ לתרגל בשכיבה, כאשר מתעוררים בבוקר ולפני שהולכים לישון, לפחות 10 נשימות או לפחות שתי דקות. לאחר שבוע של תרגול בשכיבה אפשר להוסיף גם תרגול בישיבה או בעמידה במהלך היום (למשל בנהיגה או לפני האוכל). לאחר כחודש של תרגול יום-יומי בבוקר ובלילה, ניתן להודות (בלב) על מה שיש לנו בזמן תרגול הנשימה או אחריו.

השאיפות והנשיפות צריכות להיות עמוקות, איטיות ונעימות. שמים בעדינות יד על בטן או מניחים עליה את שתי הידיים כך שקצות האצבעות נוגעים זה בזה. בעת שאיפה, קצות האצבעות מתנתקים זה מזה והבטן עולה, ובעת נשיפה קצות האצבעות מתחברים זה לזה והבטן יורדת. במידה ולא רואים או חשים את עליית הבטן ניתן לשים עליה ספר או חוברת.

לאחר מספר ימים של תרגול נסו שהנשיפה (הוצאת האויר) תהיה ארוכה יותר מהשאיפה. היחס המומלץ הוא 1:2, למשל ארבע שניות שאיפה ושמונה שניות נשיפה. חשוב לתרגל זאת ברוגע; אפשר לשלב דמיון מודרך.

תזונה מתאימה. חשוב לאכול כשרעבים ולא כשמורעבים, ולאכול במידה. יש לשתות הרבה מים ולצרוך סיבים תזונתיים (ירקות, פירות, דגנים מלאים וכד'). כך נאפשר למערכת העיכול לעבוד בצורה תקינה ונמנע גזים מיותרים, שייצרו תחושה לא נוחה בעת הנשימה הסרעפתית (נשימה בטנית). בנוסף, באמצעות תזונה מתאימה נתמוך בגוף במצב סטרס ע"י כך שנספק לו את מה שהוא צריך.

מיו-טיוב: סרטון של ד"ר עומר הירש (וריאציה של נשימת בטן). זהו סרטון טוב, פרט לכך שלא צריך לאלץ נשימה להיות רק סרעפתית (בטנית).

סיכום

  • נשימה דרך האף – מגנה על הריאות והגוף על ידי סינון האויר, חימומו והוספת לחות.
    באף יש חיישנים המאפשרים למוח ולנו להיות מודעים לנשימה.
  • שאיפה ונשימה עמוקה, איטית ונעימה. הנשיפה ארוכה יותר מהשאיפה.
    רצוי יחס של 1:2 לטובת הנשיפה. כך, הנשימה תהיה יעילה יותר ובמודעות רבה, ואף תיצור רוגע.
  • מודעות לנשימה – בעזרת מודעות לאויר העובר באף. יד או ידיים על הבטן יאפשרו להבחין טוב יותר בבטן שעולה בשאיפה ויורדת בנשיפה. המודעות תאפשר נשימה נעימה ויעילה יותר.
  • תזונה מתאימה.
  • בעת לחץ לפעמים מרגישים שאין אויר. אם כל מה שכתבתי לעיל לא עוזר, מומלץ לנשוף (להוציא אויר) בהדרגה, קצת יותר אויר מהרגיל, ואז השאיפה העוקבת תהיה עמוקה יותר.
  • לאחר שבוע של תרגול יום-יומי אפשר לתרגל נשימה גם בישיבה או בעמידה.
  • לאחר כחודש של תרגול יום-יומי אפשר להודות על הדברים הטובים בחיינו לפני השינה ובעת היקיצה.

אתה עושה יותר מדיי?! איך תיהיה יותר מסופק/ת ורגוע/ה

האם אתה עושה יותר מדי?

מאת: ריק הנסון

מתוך המגזין מתנות קטנות של אריק פלד – פסיכולוג

 

למה?

אולי ראיתם את הסרט הישן של מיקי מאוס, שבו הוא עובד על מסוע במפעל. הוא צריך להתמודד עם יותר ויותר משימות, והוא מסתבך יותר ויותר ככל שמנסה לעמוד בקצב ולעמוד בהן.

האם אי פעם הרגשת ככה? חשוב על הכלים, המיילים, המפגשים, הנסיעות, השיחות החוזרות, הכביסה שמחכה לקיפול, הילדים שצריך להשכיב, עימותים עם חברים, הסידורים שטרם הספקת לעשות וכו'. רוב המשימות של אדם, אפילו כולן, יכולות להיות פשוט יותר מדי עבורו, אפילו אם הכוונה היא טובה. גם אני נפלתי בזה.

לא משנה כמה התאמצת וניסית להספיק, אתה עדיין הולך למיטה בסופו של יום בתחושה של תסכול וביקורת עצמית על שלא עשית יותר. בינתיים, הורמוני מתח בגוף שלך משתוללים בגלל כל המולטי-טאסקינג הזה, הניסיון להספיק, תחושת הלחץ, ואלו למעשה אותם הורמונים ואותם מנגנונים במוח שעזרו לאבות אבותינו לברוח מאריות! ומלבד זאת, קיימת מתוך כל העניין תחושה שאתה כבול למשימות מחייבות.

אז מה לעשות?

איך?

קח על עצמך פחות משימות
כמובן, זה טוב לעשות מאמץ, לעמוד במטרות שלך. אתה מכבד את ההתחייבויות שלך. ומתוך כך לפעמים גם דברים חדשים באים – חלקם נפלאים, וחלקם פחות – כי הם דורשים הרבה עבודה, כמו לעשות ילדים, לסיים תואר, לפתוח עסק, או לעבור מחלה לא צפויה וחמורה.
אבל כאשר אתה כן יכול – וזה משהו שהפך לחשוב מאוד בשבילי בזמן האחרון – נסה להיות זהיר בהוספת משימות חדשות, הפעל שיקול דעת. תן לעצמך זמן לחשוב. נסה להיות באמת ממש ברור עם עצמך לגבי כל הדברים הקטנים שיבואו עם חובה נוספת זו, כולל דברים חדשים שתצטרך לחשוב עליהם או שיקחו ממך עוד זמן.האם הגמול של המחויבות החדשה באמת שווה את העלויות האלה?
אל תהיה מהופנט על ידי הגמול של הדבר החדש. חוכמה היא בחירה באושר גדול יותר על פני פחות אושר. לפעמים אתה צריך לוותר על גמול נמוך יותר של הדבר החדש עבור גמול גדול יותר של פינוי מקום בחייך.
שים גדר מסביב לעשייה
בצעירותי עבדתי זמן קצר בבית-חרושת והעמסתי קופסאות של משקאות קלים על משטחים למשאיות. זאת היתה עבודה פיזית קשה, אבל בסוף המשמרת, כשהיינו מעבירים כרטיס ויוצאים – איזו הקלה. באופן דומה, נסה להגדיר זמן בכל יום, בו אתה באמת לא עושה יותר: לא עוד הודעות דוא"ל, לא עוד עבודות בית, לא עוד פרויקטים. עשית מאמץ היום, עשית מה שאתה יכול, ועכשיו החתמת כרטיס וסיימת.
גישה דומה נאמרת במשפט, "תחילה שים את הסלעים הגדולים בדלי שלך." במילים אחרות, סמן וי קודם על המשימות הגדולות, המסובכות והדחופות יותר. נסה לבטל או לדחות פגישה אחת כדי לפנות זמן לריצה או התעמלות בבית, משהו למען עצמך. אם אתה חובב מדיטציה או תפילה בבוקר, נסה להגיע למיטה חצי שעה קודם לכן, כך שתוכל לקום חצי שעה קודם לכן לעשות את התרגול או התפילה. דמיינו מבט אחורה על החיים שלכם: האם זה באמת משנה אם הספקת לעמוד בכל משימות היום יום או האם אם עשית את כל מה שהיה לך באמת חשוב?
להעביר את היחסים שלך למשימות
לפעמים, במיוחד בתרבות המערב של ימינו, אנו מקדשים עשייה הרבה מעבר לחשיבותה הריאלית. התמכרנו ל"לעשות". התמכרנו למחיקת שורות ב"טו דו ליסט" שלנו.
נסה לחוש בתחושת ה"חובה" כשזה נוגע לעמידה במשימות. נסה לחזור שוב ושוב לתחושה של בחירה, שאתה למעשה בוחר לעשות את המשימה, לא מונע אליה מתוך חובה. הזכר לעצמך – כאשר זה נכון – כי אתה בעצם לא חייב לעשות משימה מסוימת. נסה להרגיע כל תחושה של דחף או דחיפות. האט קצת. ראה כיצד תשומת הלב שלך מצמצמת את הדבר הבא ברשימה ואת זה שאחריו. נסה להישאר מודע לתמונה הגדולה, שהדברים בכללותם בסדר, שהמשימה הספציפית הזאת לפניך היא רק אריח קטן בפסיפס ענקי. זה לא שווה להיות מתוח או אינטנסיבי בגללה.
כאשר אתה מסיים משימה, קח רגע כדי להכיר בה. תן תחושה נאותה של השלמה וסיפוק לפני שאתה ממהר אל הדבר הבא. זכור את הדרכים שבהן משימה ארצית קשורה לדברים גדולים יותר. החלפת חיתול קשורה באהבת הילד שלך; נהיגה לעבודה קשורה בלכלכל את עצמך ואת יקיריך.
להכיר בכך כשמשימות "ריקות"
אתה מוזמן לנסות משהו שאני חוקר לאחרונה. היה מודע לחוויה של ביצוע משימה – המראות והקולות והרגשות תוך כדי שטיפת כלים, נניח – ואז שים לב איך החוויה מורכבת מחלקים רבים המשתנים כל הזמן ומתמזגים זה בזה. התחושות והתמונות של הצלחת הם חסרי משמעות; אתה לא יכול להחזיק בהם. רק בחוויה שלך.
כאשר אתה מסתכל על משימה באופן כזה – לא כל כך כמו דברים שקורים "שם בחוץ" אלא כמו חוויות שקורות "כאן ועכשיו" -אתה מרגיש חופשי יותר בפנים, קשור פחות למשימות, ורגוע יותר ופתוח. כאשר הן נראות ריקות – לא חסרות משמעות ולא בלתי קיימות, אך לא ממשיות והרות גורל – ההנאות הצפויות של ביצוע דברים אינן מחייבות, והכאבים הצפויים של אי-ביצוע אינם מדאיגים. אתה עדיין עושה הרבה, אבל בצורה יותר שלווה.

תרגע, הגעת

נו, מתי מגיעים?

התרגול: תרגע, כבר הגעת

מאת: ריק הנסון

מתוך המגזין מתנות קטנות של אריק פלד – פסיכולוג

 

למה? אנחנו מבלים כל כך הרבה מזמננו בניסיון להגיע למקום כלשהו.

חלק מזה בא מן הטבע הביולוגי שלנו. כדי לשרוד, בעלי חיים – כולל אותנו – צריכים להיות מכווני מטרה, בראיה אל העתיד.

זה בהחלט בריא לרדוף אחר מטרות בריאות, כמו לשלם את שכר הדירה בזמן, לגדל ילדים כמו שצריך, ריפוי כאב ישן, או שיפור החינוך.

אבל חשוב גם לראות איך התמקדות מוגזמת בעתיד – שאיפה אינסופית, הצלחה במשימה הבאה, טיפוס על ההר הבא – יכולה לבלבל ולהלחיץ.

המוח שלנו מבלבל אותנו:

  • הוא מעריך את ההנאה מהרווחים העתידיים וכאב מההפסדים העתידיים. (זה התפתח כדי להניע את אבותינו לרדוף אחר גזרים ולהתחמק ממקלות.)
  • הוא גורם לעתיד להיראות כמו הדבר האמיתי כאשר למעשה הוא לא קיים בפועל ולעולם לא יהיה. יש רק את עכשיו, באמת.
  • הוא ממזער את זכותו של הרגע הזה – כולל הרבה דברים שכבר נפתרו או הושלמו – כדי לשמור עלינו מפני האיום או ההזדמנות הבאה.

יתר על כן, המרדף לדבר הבא הוא מבלבל כי המוח נוטה להעביר צרכים שלא סופקו עוד מילדות אל ההווה, כגון להיות בטוח, ראוי, אטרקטיבי, מוצלח, או אהוב. כמיהה זו נוטלת לעצמה חיים משלה – גם לאחר שהנושאים המקוריים נפתרו במידה רבה או אף נפתרו במלואן. אז אנחנו כמו החמור המנסה להשיג גזר המונח לפניו על מוט: לא משנה כמה זמן נרדוף אותו, הוא תמיד לפנינו, ואף פעם לא נגיע אליו. לדוגמה, במשך שנים אני רדוף הישגיות מוגזמת בשל תחושות של חוסר עקביות; כמה הישגים אדם צריך כדי להרגיש כמו אדם ראוי? מתי נגיע לסוף?

אבל למעשה כבר הגעת.

איך? תכירו בעובדה הפשוטה שהגענו לכאן, למקום הזה, כאן ועכשיו, ברגע זה. זה לא יכול להיות מושלם. אבל חשבו על הדברים הרבים שעשיתם כדי להגיע לכאן. לכל הפחות, שרדתם את התיכון! נקטתם בצעדים רבים, פתרתם בעיות רבות, אתגרו אתכם במשימות ואתגרים רבים.

נחת. נחיתה. ברגע שאתה "נוחת", כמובן, החיים לא הסתיימו, כי ברגע הבא ינחות עליך משהו חדש. אבל כשנכנסתי לתחושה שהגעתי, אחרי שעברתי את קו הסיום של הרגע הזה, זה מרגיע, מאושר ומלא נחת. הידיעה שהגענו.

כדי להעמיק את תחושת הנחיתה, התחושה שכבר הגעת לאן שהיית צריך, עזור לעצמך להירגע ברגע זה. מדי פעם, אתה יכול לומר בשקט: אני מגיע. . . הגעתי. . נחתתי. . . .נחת.

צייר על הגוף שלך כדי לחזק את החוויה הזאת. תן לכל נשימה לנחות למודעות שלך: להגיע. . הגעתי. . נחתתי. . . נחת.

היה מודע לקיומך, יש לך מזון, קורת גג. כאשר אתה הולך, שים לב, עם כל צעד, הגעת למקום אחר. תרגיש את היד שלך מגיעה לכוס, את החיוך של חבר שנחת בלב שלך. כל דבר שמגיע. שנוחת.

האם אתה יכול לקבל את העובדה כי הגעת למקום זה המכיל מטרות שלא התגשמו וצרכים שלא סופקו? זאת עדיין הגעה.

במובן העמוק ביותר, נסה לחשוב על העובדה כי כל רגע מגיע להשלים את עצמו. כל גל נוחת על החוף של עכשיו כדי להשלים את עצמו.

אני מגיע. . . הגעתי. . נחתתי. . . .נחת.

אבהיאנגה – עיסוי איורוודי מרגיע

אחת הדרכים הטובות להרגע ולאפשר לגוף לרפא את עצמו היא עיסוי אבהיאנגה ("היד האוהבת" או "היד המשמנת"). הטיפול יהיה מיטבי כאשר הוא נעשה על ידי איש מקצוע מתאים, אבל גם עיסוי ע"י אדם קרוב, או אפילו עיסוי עצמי, ישיגו תוצאות טובות. עיסוי על ידי בן/בת הזוג יכול לעודד את הפרשת הורמון האהבה אוקסיטוצין, דבר שעוזר מאד בשחרור הסטרס. בפוסט זה אסביר איך עושים עיסוי עצמי; מהם יתרונות הטיפול; באילו מצבים לא כדאי לבצע אותו; יתרונות שמן השומשום, השמן המקובל (אך לא היחיד) לעיסוי.

עיסוי אבהיאנגה יכול לעזור במגוון בעיות:
* מתח וחרדה
* יתר לחץ דם
* חסך בולט במגע או בתשומת לב
* Insomania (הפרעות שינה) ושינה שטחית
* דאגנות יתר
* אי שקט או 'רגיזות'
* מופנות וסגירות
* שרירים תפוסים, כאבי שרירים, כאבי גב
* כאבי מפרקים, דלקת פרקים (ראומטיזם)

באופן מסורתי העיסוי נעשה בשמן שומשום. שמן השומשום הוא בעל חלקיקים קטנים,
דבר שמאפשר לו חדירות גבוהה. הוא בעל איכות מחממת ונחשב למוריד ואטה יעיל מאד,
מעורר את רקמות העור ליצירת נוגדנים ומעודד את מערכת החיסון,
מכיל חומרים אנטיאוקסידנטיים (נוגדי חימצון),
מאזן את חילוף החומרים בעור ובגוף כולו, טוב לשיער,
ולפי ספרי האיור-ודה העתיקים מביא לאריכות ימים.

אין לעשות עיסוי עצמאי במקרים הבאים:
כאשר מרגישים לא טוב
כאשר תשושים לאחר מחלה
כשיש תאבון חלש או עיכול חלש
באזורים שבהם יש אדמומיות, דלקות או פצעים

רצוי להשתמש בשמן שומשום איכותי ,שנוצר בכבישה קרה.
שמן חם ונעים ישמש למגע בגוף, שמן קריר יותר ונעים ישמש למגע בפנים ובראש.
יש להזהר לא לשפוך שמן לעיניים! אם חלילה השמן נוגע בעיניים, יש לשטוף אותן היטב ובמקרה הצורך לפנות לקבלת טיפול רפואי.

על העיסוי להתבצע בתנועות רכות, מרגיעות ואיטיות.
יש למרוח על כל הגוף כיסוי עדין של שמן, כך שהעור לא יהיה יבש אלא חלק.
באזורי החיבור (המפרקים) ובאזורים עדינים כמו בטן וחזה יש לשמן היטב, בתנועות סיבוביות.
באזורים של עצמות ישרות, כמו השוקיים והאמות, יש לשמן בתנועות ישרות, של סחיטה החוצה לכיוון האצבעות. תנועות העיסוי צריכות לזרום ואפשר לאלתר.
להלן מספר המלצות לאזורים שונים:

ראש:
למרוח בעדינות שמן בקרקפת
תנועות לצדי הראש (רקות) – קדימה ואחורה
תנועות קדימה ואחורה לאורך הראש
סיבובי ידיים עם כיוון השעון על הראש
(שוב) תנועות לצידי הראש (רקות) – קדימה ואחורה

אוזניים:
למרוח את האוזניים בשמן
“סוויפים" (ליטוף בעל נוכחות, באצבעות צמודות) לאורך קצות האוזן
תנועות עיסוי לאורך האוזן
עיסוי התעלות החיצוניות ו"סוויפים" לסיום

פנים:
"סוויפים" על כל הפנים
מצח – אגודלים למעלה ולמטה (אחד למעלה ושני למטה ומתחלף)
עם שורשי כפות הידיים עיסוי לרקות, ומבלי להרים את הידיים מהפנים לעסות את הלחיים,
עד שבסוף שורשי כפות הידיים נפגשים בסנטר
עיסוי סנטר עם האצבעות
מריחת "שפם" החוצה
עיסוי "קמטי חיוך" למעלה ולמטה
מריחת האף
עיסוי לאורך ארובות העיניים – חזק (לצדדים למעלה), חלש (לצדדים למטה), חזק (פנימה למטה מהעיניים), חלש (למעלה לאורך האף)
"סוויפים" על כל הפנים

עיסוי צוואר ועורף

כתפיים:
לצדדים (ימינה ושמאלה), בחיבור עם הזרועות – מעגלים החוצה
1/3 גב עליון ושכמות – עיסוי חופשי

ידיים:
עיסוי החיבורים במעגלים, לאורך העצם קדימה ואחורה – פעמיים
עיסוי כף היד וסחיטה עדינה של אצבעות החוצה

חזה:
מעגלים מתחילים מלמעלה, קודם מעגלים החוצה ואח"כ פנימה
עושים 2 מעגלים קטנים ולאחר מכן מעגל גדול שמעסה את כל כלוב הריאות

בטן:
עיסוי מעגלי מהבטן התחתונה למעלה לצד ימין, שמאלה, למטה וימינה
מסיימים בנקודת ההתחלה. חוזרים מספר פעמים ואז מעסים את צדי הבטן

גב תחתון:
עיסוי מעגלי ומה שאפשר לעסות בשאר הגב

רגליים:
כמו בידיים

כפות רגליים:
עיסוי קדימה ואחורה של חיבור כף הרגל מקדימה
סחיטה של עקב אכילס
סחיטה של הקרסול
עיסוי צדי הרגל קדימה ואחורה
"קראטה" (הצבת כף היד במאונך לכך הרגל בצדה התחתון, כך שהחלק הצר, שיורד מהזרת, פונה לכיוון כף הרגל) לצד הפנימי, לתחתית הכף, לצד החיצוני וחזרה
הצבת אצבעות הידיים בשני צדי הכף, ועיסוי הצד העליון והצד התחתון (בין חיבורי העצמות) בו זמנית
עיסוי האצבעות וביניהן
שפשוף חיבורי האצבעות מהחלק העליון והחלק התחתון של כך הרגל
סחיטה עדינה של האצבעות
סיבובי ידיים על כל כף רגל וסחיטת כף הרגל

חשוב לזרום עם העיסוי ולעבור בצורה חלקה מאזור לאזור, מומלץ לאלתר.

מידע נוסף וסרטון הדגמה תוכלו לראות בלחיצה על הקישור.